לדבר עם עצמי

הדיבור הפנימי- 

אחד הכלים הכי משמעותיים שיש לנו- זה הכלי שיכול להרים ולהעלות אותך והכלי שיכול לכרסם בך, להתיש אותך ולרוקן אותך. הדיבור הפנימי משפיע, על הדימוי העצמי ועל הרצון שלנו לעשות דברים. הוא משפיע על כל עולמנו, הפנימי והחיצוני.

כל אדם מדבר עם עצמו. התחישתיים* לרוב, לא מפסיקים לדבר עם עצמם. 

הרבה אנשים מדברים לעצמם לא יפה. ומה שהכי חמור, זה שהם לעולם לא היו מעזים לדבר ככה אל שום אדם שהם אוהבים. הם כנראה גם לא מדברים ככה גם לאנשים שהם לא אוהבים. כשהם מדברים אל עצמם, הם כאילו מדברים אל התחתית. והם אפילו לא שמים לב כמה פעמים ביום עובר להם משפט ממש מרושע על עצמם כמו "איזה דפוק/ טיפש/ רע אני". לפעמים הם חוזרים על זה כמו מנטרה, בלי לשים לב שהם מטמיעים בעצמם מסר. 

זו המשימה הראשונה שכל אדם צריך לקחת על עצמו- לשנות את השיח הפנימי ולהפוך אותו לאוהב. 

איך תדעו באיזה מצב אתם? 

תעשו ניסוי: תגידו לעצמכם שאתם יפים וטובים ואז שימו לב אם אתם מוכנים לקבל את זה, שאו שאתם לא מאמינים לעצמכם. 

ככל שזה גורם לכם להרגיש יותר טיפשים- ככה המצב שלכם יותר קשה. שימו לב באיזו טבעיות אתם שולפים משפט מגעיל וכמה קשה לכם להגיד מילים טובות לעצמכם. ואם המצב שלכם קשה, זה רק אומר שאתם צריכים להתאמן על זה. להטמיע את זה ככה שזה ייראה לכם הגיוני- אתם באמת טובים ויפים.

אם זה בכל זאת מאוד קשה לכם, דמיינו שאתם מדברים אל ילד קטן. תמצאו את הרוך כלפיו, כדי להרגיע, ללטף ולאהוב אותו. ותזכרו שכמה שלא נגדל, תמיד טמון בנו הזיכרון שלנו כילדים קטנים, יש בתוכנו ילד קטן שזוכר את היחס של הסביבה אלינו כשהיינו קטנים, את איך שאנחנו הרגשנו, והוא פגיע וצריך את האישור שלכם. כשאנחנו נעלבים, כועסים או שמחים, הילד קטן שבתוכנו מרגיש גאה, או מאוכזב. תעשו את הילד הזה גאה, תגרמו לו לשמוח שיש לכם חברים טובים כמו עצמכם.

אם דיבור פנימי הוא כמו מעין פיצול בתוכנו, תדאגו שיהיה לכם פיצול אימהי, מערסל, אוהב. פיצול חבר, ולא פיצול מרושע.

* אבל מה זה בכלל תחישתי?