מכירים את הטוב, הרע והמכוער?

 הכרת הטוב-

כאדם אופטימי, אני תמיד משתדלת להאיר פנים למציאות ולעצמי. להתרכז בטוב ולשים לב ליתרונות. 

אופטימיות זו לא תמימות. זו האמונה שיהיה טוב, מתוך ידיעה והכרת כל שאר האפשרויות האחרות. 

אופטימיות זה לדעת שכל יום נפתחות אפשרויות וכל יום אתה יכול לקבל החלטות אחרות ממה שלקחת עד עכשיו. כן, אני יודעת שיכול להיות רע. ואם יהיה רע, נתמודד עם זה, אבל מול האופציה שיהיה רע, אני יודעת שיכול להיות גם טוב, ובזה אני מעדיפה להתמקד. זה יותר נעים בבטן. 

ועם זאת, יש לי בעיה עם הביטוי- 'הכרת הטוב', כי הרבה אנשים משתמשים בו כדי 'לנזוף במתלוננים'- איך הם מעזים להתלונן שרע להם, במקום להכיר בטוב. בכלל, שמתי לב שאנשים לפעמים משתמשים בערכים חשובים, כדי לשלוט באחרים ו'ליישר' אותם.

אבל הכרת הטוב, - אין פירושה להתעלם מהרע. כדי לעשות אמת, צריך להכיר בטוב וברע, כדי שיהיה אפשר להתרכז בטוב ובו זמנית, לתקן את מה שדרוש תיקון.

אני חושבת שבדורות הקודמים, נטו לזלזל ברגשות, במיוחד ברגשות שליליים. הרגשות היו אויב ההיגיון הטוב ונציגי החולשה הלא רצויה.

גם בימינו החולשה היא לא רצויה, אבל יותר ויותר אנשים מכירים בחולשות שלהם ונותנים להם מקום מתוך הבנה שההדחקה לא תוביל אותנו למקום טוב יותר. 

החולשות קיימות בתוכנו ויש להם מקום ואפילו יתרונות. 

אפשר לעבוד על התכונות שלנו ולחזק אותם, אבל אי אפשר להיות נטולי חולשות. לא להכיר בזה- זה לא הגיוני. 

כל אדם שמדבר ופועל- פועל מתוך היתרונות והחסרונות שלו ואם הוא לא יכיר בהם, זה לא אומר שהם לא יתקיימו. יתרונות צריך לחזק ולהעצים, חולשות צריך לחבק, להבין. לדבר איתם- לראות מה הם רוצים בשבילנו ולהתייחס אליהם כאל ילדים קטנים, אולי קצת מפונקים, אבל אהובים. להבין אותם, לגדל אותם ולגדול אתם.