לא ולא

 המילה 'לא' היא אחד השיעורים הכי חשובים בחיים ומכל המילים, הייתי מכתירה אותה למלכת המילים.

אם הייתי צריכה לוותר על כל המילים חוץ מאחת- הייתי שומרת על המילה 'לא'. 

המילה 'לא' היא התמרור שמסמן את הגבול שלי. התמרור הכי חזק שיש לי בלקסיקון. 

המילה 'כן' מאפשרת לי לקבל דברים, אבל המילה 'לא' שומרת על הרצון שלי. מגינה עליי מדברים שאני לא רוצה. 

הרבה אנשים רואים במילה 'לא', סימן לדחייה ולחוסר כבוד ולכן היא מעליבה ומכעיסה אותם. 

לא נעים להם לשמוע אותה ולא נעים להם להשתמש בה. לפעמים הם מצליחים להגיד אותה רק מתוך כעס, כי זה מה שהיא מסמלת עבורם.

ואחרי שהקדמתי על חשיבות המילה הזאת, אני אגיד עכשיו שהמילה הזאת לא קיימת בעולם הפנימי הזה של התת מודע. התת מודע לא מכיר את המילה הזאת ולכן הוא מדלג עליה.

איך זה קורה?

אנחנו מקבלים את כל המידע שלנו בעולם דרך החושים שלנו: אנחנו רואים, שומעים, חשים, מריחים וטועמים מידע. מאחר ואין דבר כזה 'לא תמונה' 'לא צליל' 'לא ריח', התת מודע שלנו לא מכיר במילה הזאת.

רוצים הוכחה?

אז אני אבקש מכם בבקשה לא לחשוב על מיקי מאוס מחזיק פרח ביד.

בבקשה לא לחשוב על מיקי מאוס מחזיק פרח ביד.

אני יודעת שגם אם ניסיתם לכבד את הבקשה הזאת ולדחוק את התמונה של מיקי מאוס מחזיק פרח ביד מדמיונכם, היא בכל זאת עלתה לכם בראש, למרות שהיא לא הייתה בו רגע קודם ולמרות שביקשתי ממש יפה.

התת מודע שלנו דילג על ה'לא' ושמע "לחשוב על מיקי מאוס מחזיק פרח ביד", והמודע, שמבין את המילה הזאת, ניסה לכבד את הבקשה שלי.

זה חשוב במיוחד לשיח הפנימי- כשאני אומרת לעצמי משהו "רק שאני לא אכשל", אני ממש משדרת לתת מודע שלי שיכשל, כי הוא מדלג על המילה הזאת 'לא'.

לשיתוף פעולה נכון יותר, כדאי לי להגיד "אני רוצה להצליח".

זה חשוב במיוחד גם בחינוך ילדים- להגיד לילד 'אל תלך לשם', רק מסב את תשומת לבו 'לשם'. זה מתסכל.

תגיד לאן כן אפשר ללכת.

וזה כמובן מדגיש את חשיבות החשיבה החיובית (שעליה ארחיב קצת יותר בהמשך).