kerennlp

  המילה 'לא' היא אחד השיעורים הכי חשובים בחיים ומכל המילים, הייתי מכתירה אותה למלכת המילים. אם הייתי צריכה לוותר על כל המילים חוץ מאחת- הייתי שומרת על המילה 'לא'.  המילה 'לא' היא התמרור שמסמן את הגבול שלי. התמרור הכי חזק שיש לי בלקסיקון.  המילה 'כן' מאפשרת לי לקבל דברים, אבל המילה 'לא' שומרת על הרצון שלי. מגינה עליי מדברים שאני לא רוצה.  הרבה אנשים רואים במילה 'לא', סימן לדחייה ולחוסר כבוד ולכן היא מעליבה ומכעיסה אותם.  לא נעים להם לשמוע אותה ולא נעים להם להשתמש בה. לפעמים הם מצליחים להגיד אותה רק מתוך כעס, כי זה מה שהיא מסמלת עבורם. ואחרי שהקדמתי על חשיבות המילה הזאת, אני אגיד עכשיו שהמילה הזאת לא קיימת בעולם הפנימי הזה של התת מודע. התת מודע לא מכיר את המילה הזאת ולכן הוא מדלג עליה. איך זה קורה? אנחנו מקבלים את כל המידע שלנו בעולם דרך החושים שלנו: אנחנו רואים, שומעים, חשים, מריחים וטועמים מידע. מאחר ואין דבר כזה 'לא תמונה' 'לא צליל' 'לא ריח', התת מודע שלנו לא מכיר במילה הזאת. רוצים הוכחה? אז אני אבקש מכם בבקשה לא ...

  כעס - הבור הגדול שאליו יכול ליפול כל אדם, ואדם תחישתי* במיוחד. כמה עמוק הבור הזה? כמה שתיתן לו.  לכעס יש כפתור עוצמה והרבה פעמים הוא יכול להגיע עד השמיים. יש משהו שמרגיש מאוד אותנטי ומזוכך בכעס. כאילו הוא האמת לאמיתה. יש בו משהו שקורא לפעולה, שלכאורה מגן עליך ומוציא אותך מהמצב הפאסיבי הקורבני. הכעס כביכול מכוון כלפי מישהו או משהו ויש בו עוצמות אנרגטיות כמעט אינסופיות, אבל הוא מאכל אותך מבפנים. והוא יכול לשנות לך את כל זווית הראייה לכדי כעס. לצמצם לך את העיניים ולהפוך ראייה רחבה לראייה צרה. והוא קשור אל העצב, הרבה פעמים העצב מגיע כשכעס שוכך.  אז מה עושים עם כעס?  מבינים שהוא הרבה פעמים תגובה טבעית לתחושת ניצול או עוול שנעשה לך ומבינים את כל הכוונות הטובות של הכעס- הוא רוצה לשמור עלינו מפגיעה ולעצור מיידית את העוול והניצול.  ואנחנו עוצרים את העוול ולומדים ממנו, איך לשמור על עצמנו. ואז מתפנים לשחרר את הכעס, כי לא מתאים לתת לו להשתלט עליי. לשלוט בי. משתמשים בכפתור הזה של הכעס להנמיך את הווליום. לא חייבים לכעוס עד השמיים. אפשר לכעוס פחות מזה. ואז אפילו פחות. אם לא ...

  טיפ קטן לחיזוק דימוי עצמי של ילד (ובכלל)- זה לא מספיק להגיד לילד שהוא חכם וטוב ויפה. ילד עם דימוי עצמי נמוך, לא יאמין לזה. יהיו לו הרבה סיבות לדחות את המחמאה ("היא אמא שלי, ברור שהיא צריכה להגיד/לחשוב את זה", או "היא סתם אומרת" ועוד ועוד). ילד עם דימוי עצמי נמוך יאמין לך יותר אם תגיד לו משהו רע על עצמו. לכן כשרוצים לחזק ילד, צריך להוכיח לו עם דוגמאות מנומקות: "אמרת משהו מאוד חכם עכשיו, כי זה באמת מעורר מחשבה ש…", "רציתי להגיד לך שאני מאוד גאה בך, כי ראיתי שעשית X וזה בעיניי משהו מאוד רגיש/ בוגר/ מילה מחזקת אחרת".

  טעות- רוב האנשים מתייחסים לטעות כאל משהו שלא רוצים שום קשר אליו. כי טעות זו הזדמנות נהדרת לקבל אישור שאתה טועה, אישור מעצמך ומהסביבה. איך אפשר שלא להלקות את עצמך על זה? אבל טעות היא משהו שאם לא ניקח אחריות עליו, נגלה שהטעות חוזרת. גם כשלכאורה אני הצודקת, אבל הטעות מסביבי- יש לי איזה קשר לטעות, יש לי מה ללמוד פה, משהו שהייתי צריכה לעשות אחרת, שאוכל לעשות אחרת בעתיד, כשאתקל בסיטואציה דומה. אז זה הזמן להסיק מסקנות וגם לחבק את עצמך סביב הטעות. מותר להזכיר לעצמך קלישאות כמו 'מי שלא עושה לא טועה' ולהיתלות באחוזונים שאולי בדויים ואולי לא ומדברים על סבירות של 100% לעשות טעות מתי שהוא, ולהזכיר לעצמנו שהלקאה עצמית זה משהו שרק תוקע אותנו במקום ואנחנו מעוניינים להתקדם הלאה. חשוב מאוד להזכיר לעצמנו את ההצלחות הקודמות כדי לאזן מבפנים. גם הצלחות קטנות נחשבות. גם הצלחות קטנטנות. זה חשוב מאוד, כי הרבה אנשים נוטים לגמד ולאפס את ההצלחות שלהם, ואז כשהם עומדים מול טעות, נדמה להם שהם רק טעו כל הזמן עד עכשיו. זה לא נכון. נכשלת? ברור הבא למועדון. יש בו הרבה חברים.  החברים שלא התייאשו בגלל כישלון...

  השוואות - ההשוואה היא עוד סוג של מלכודת לתחישתיים* ובמיוחד למי שסובל מדימוי עצמי נמוך. כשאתה משווה את עצמך למישהו אתה יכול להגיע לתוצאה ש: אתה יותר טוב ממנו (מה שעלול להוביל לגאוות - סרק), שאתה פחות טוב (הזדמנות להלקאה עצמית) או שאתה דומה לו (ואולי תתאכזב לגלות בהשוואה הבאה כשתגלה שהוא לא דומה כמו שחשבת). ההשוואה היא כלי ניגוח מרכזי שאדם בעל דימוי עצמי נמוך משתמש נגד עצמו. היא נועדה לתוצאה ידועה מראש- כדי לסמן לעצמך שאתה פחות טוב או הרבה יותר גרוע מאדם אחר. זה לא יעיל ועלול לתסכל ולתקוע אותך בתוך תפיסה שגויה. ואנחנו מעוניינים פחות להיתקע ויותר להתקדם עם הרגשות שלנו.  לכל אדם יש את מגוון המעלות שלו והחסרונות שלו. וזה ייחודי וזה אפילו קדוש בעיניי. אני למשל גיליתי שהחסרונות והיתרונות הכי גדולים שלי- מגיעים מאותו מקור, מהרגשות שלי. כמעט לכל מעלה שלי, יש קצה מנוגד ואני מדלגת על הציר הזה שביניהם ולומדת אותו. לומדת איך מפיקים מהציר הזה את המיטב, ולפעמים אני נופלת לקצה הפחות רצוי בו. אנחנו יכולים למדוד מישהו, רק בכלים לא אובייקטיביים. מדידת סרק. אתה מודד את המעלות ואת הרגעים הטו...

  הכרת הטוב - כאדם אופטימי, אני תמיד משתדלת להאיר פנים למציאות ולעצמי. להתרכז בטוב ולשים לב ליתרונות.  אופטימיות זו לא תמימות. זו האמונה שיהיה טוב, מתוך ידיעה והכרת כל שאר האפשרויות האחרות.  אופטימיות זה לדעת שכל יום נפתחות אפשרויות וכל יום אתה יכול לקבל החלטות אחרות ממה שלקחת עד עכשיו. כן, אני יודעת שיכול להיות רע. ואם יהיה רע, נתמודד עם זה, אבל מול האופציה שיהיה רע, אני יודעת שיכול להיות גם טוב, ובזה אני מעדיפה להתמקד. זה יותר נעים בבטן.  ועם זאת, יש לי בעיה עם הביטוי- 'הכרת הטוב', כי הרבה אנשים משתמשים בו כדי 'לנזוף במתלוננים'- איך הם מעזים להתלונן שרע להם, במקום להכיר בטוב.  בכלל, שמתי לב שאנשים לפעמים משתמשים בערכים חשובים, כדי לשלוט באחרים ו'ליישר' אותם. אבל הכרת הטוב, - אין פירושה להתעלם מהרע. כדי לעשות אמת, צריך להכיר בטוב וברע, כדי שיהיה אפשר להתרכז בטוב ובו זמנית, לתקן את מה שדרוש תיקון. אני חושבת שבדורות הקודמים, נטו לזלזל ברגשות, במיוחד ברגשות שליליים. הרגשות היו אויב ההיגיון הטוב ונציגי החולשה הלא רצויה. גם בימינו החולשה היא לא רצויה, אבל יותר ויותר...